<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין קי"א</h1>
<h2>דף יא:</h2>
והמצוה הקי"א היא שצוה המצורע לגלח והיא הטהרה השניה לו כמו שהתבאר בסוף נגעים (מ"ג—ד', ז'—י"ג). והוא אמרו יתעלה (פ' מצורע) והיה ביום השביעי יגלח וכו'. וכבר קדם לנו (ע' צ"ג) תורף לשונם (שם מ"ד ות"כ מצורע פ"ב) שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים. וכבר התבארו דיני מצוה זו בסוף נגעים. ובכאן אבאר לך מה הסבה במנותנו תגלחת מצורע מצוה בפני עצמה והבאת קרבנותיו מצוה בפני עצמה (ע' ע"ז) ולא נעשה כן בנזיר אבל שמנו תגלחתו והבאת קרבנותיו מצוה אחת (צ"ג). וזה כי המצורע אין קשר לתגלחתו עם הבאת קרבנותיו והתכלית המגעת מתגלחתו זולת התכלית המגעת מהבאת קרבנותיו וזה כי המצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. ובשישי מנזירות (משנה ו', מ"ד:) אמרו מה בין נזיר למצורע אלא שזה טהרתו תלויה בימיו, כלומר הנזיר, ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. וכשגלח המצורע ונשלמה תגלחתו השנית טהור מלטמא כשרץ כמו שהתבאר בסוף נגעים (מ"ג) וישאר מחוסר כפורים עד שיביא קרבנותיו כשאר מחוסרי כפורים כמו שהתבאר שם. והיה תכלית תגלחתו שהוא טהור מלטמא כשרץ, הביא קרבנותיו או לא הביא, ותכלית הבאת קרבנותיו שתשלם כפרתו כשאר מחוסרי כפרה כלומר זב וזבה ויולדת. וכבר קדם לנו (מ' ע"ה) לשון אמרם (כריתו' רפ"ב, ח':) ארבעה מחוסרי כפרה. ושם התבאר שנזיר אינו מחוסר כפרה אבל המעשה ההוא בכללו כלומר הגלוח והבאת הקרבן יתירו לו שתיית היין ולא יספיק מהם האחד בלתי האחר אבל הגלוח נקשר בקרבן והקרבן נקשר בגלוח ובקבוצם יגיע התכלית האחד והוא שיותרו לו הדברים שהיו אסורים עליו בימי נזרו. ובששי מנזיר (מתני' מ"ו:) אמרו גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. הנה התבאר לך כי התגלחת היא מתנאי הזבח והזבח מתנאיה. ובתוספתא (בריית' נזיר ט"ו. והוב' בפיה"מ ספ"ו) התבאר גם כן שנזיר שכלו ימיו אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים עד שיעשה המעשה ההוא כלו והוא תגלחת טהרה כמו שהתבאר בששי מנזירות (מ"ה.:) והוא שיתגלח פתח אהל מועד וישליך שערו תחת הדוד ויוקרבו הקרבנות כמו שבא בכתוב (נשא ו'). ואתה תמצאם ברוב המקומות יקראו הבאת הקרבנות תגלחת. ובביאור אמרו במקומות מהמשנה (פ"ב י"א:, י"ב:) הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. רוצה בזה שיביא קרבנות נזיר ויקריבם בעדו. הנה כבר התבאר לך שהתגלחת נופלת על הבאת הקרבנות והסבה בזה היותה חלק מהם כמו שבארנו ובקבוצם יסתלק דין הנזירות וישתה הנזיר יין, אמנם תגלחת טומאה היא מדין המצוה כמו שבארנו במה שקדם (ע' צ"ג).
<h2>דף מה.</h2>
והמצוה הקי"א היא שצוה המצורע לגלח והיא הטהרה השניה לו כמו שהתבאר בסוף נגעים (מ"ג—ד', ז'—י"ג). והוא אמרו יתעלה (פ' מצורע) והיה ביום השביעי יגלח וכו'. וכבר קדם לנו (ע' צ"ג) תורף לשונם (שם מ"ד ות"כ מצורע פ"ב) שלשה מגלחין ותגלחתן מצוה הנזיר והמצורע והלוים. וכבר התבארו דיני מצוה זו בסוף נגעים. ובכאן אבאר לך מה הסבה במנותנו תגלחת מצורע מצוה בפני עצמה והבאת קרבנותיו מצוה בפני עצמה (ע' ע"ז) ולא נעשה כן בנזיר אבל שמנו תגלחתו והבאת קרבנותיו מצוה אחת (צ"ג). וזה כי המצורע אין קשר לתגלחתו עם הבאת קרבנותיו והתכלית המגעת מתגלחתו זולת התכלית המגעת מהבאת קרבנותיו וזה כי המצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. ובשישי מנזירות (משנה ו', מ"ד:) אמרו מה בין נזיר למצורע אלא שזה טהרתו תלויה בימיו, כלומר הנזיר, ומצורע טהרתו תלויה בתגלחתו. וכשגלח המצורע ונשלמה תגלחתו השנית טהור מלטמא כשרץ כמו שהתבאר בסוף נגעים (מ"ג) וישאר מחוסר כפורים עד שיביא קרבנותיו כשאר מחוסרי כפורים כמו שהתבאר שם. והיה תכלית תגלחתו שהוא טהור מלטמא כשרץ, הביא קרבנותיו או לא הביא, ותכלית הבאת קרבנותיו שתשלם כפרתו כשאר מחוסרי כפרה כלומר זב וזבה ויולדת. וכבר קדם לנו (מ' ע"ה) לשון אמרם (כריתו' רפ"ב, ח':) ארבעה מחוסרי כפרה. ושם התבאר שנזיר אינו מחוסר כפרה אבל המעשה ההוא בכללו כלומר הגלוח והבאת הקרבן יתירו לו שתיית היין ולא יספיק מהם האחד בלתי האחר אבל הגלוח נקשר בקרבן והקרבן נקשר בגלוח ובקבוצם יגיע התכלית האחד והוא שיותרו לו הדברים שהיו אסורים עליו בימי נזרו. ובששי מנזיר (מתני' מ"ו:) אמרו גלח על הזבח ונמצא פסול תגלחתו פסולה וזבחיו לא עלו לו. הנה התבאר לך כי התגלחת היא מתנאי הזבח והזבח מתנאיה. ובתוספתא (בריית' נזיר ט"ו. והוב' בפיה"מ ספ"ו) התבאר גם כן שנזיר שכלו ימיו אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים עד שיעשה המעשה ההוא כלו והוא תגלחת טהרה כמו שהתבאר בששי מנזירות (מ"ה.:) והוא שיתגלח פתח אהל מועד וישליך שערו תחת הדוד ויוקרבו הקרבנות כמו שבא בכתוב (נשא ו'). ואתה תמצאם ברוב המקומות יקראו הבאת הקרבנות תגלחת. ובביאור אמרו במקומות מהמשנה (פ"ב י"א:, י"ב:) הריני נזיר ועלי לגלח נזיר. רוצה בזה שיביא קרבנות נזיר ויקריבם בעדו. הנה כבר התבאר לך שהתגלחת נופלת על הבאת הקרבנות והסבה בזה היותה חלק מהם כמו שבארנו ובקבוצם יסתלק דין הנזירות וישתה הנזיר יין, אמנם תגלחת טומאה היא מדין המצוה כמו שבארנו במה שקדם (ע' צ"ג).
